<h1>הרוקח סימן ת"ז</h1>
<h2>דף צה.</h2>
בשר שנתעלם מן העין אוסר רב אפי' בבית ישראל על שולחנו פן נחלף בנבילה וכשהיה רב אוכל בשר לא העלים עיניו מיניה או חתימה או הוה ליה סימנא בפיסקיה. פר"ח מדמתרץ רב לכולהו פירכי בפרק גיד הנשה (דף צ"ה), ובפרק ב' דבבא מציעא (דף כ"ד) מקשה מדרב שמע מינה דהכי הילכתא. אבל רבינו שלמה וכל רבותיו פוסקין אין הלכה כרב דאסר אלא סמכינן אמתניתין דשקלים נמצא בגבולין נמצא בה בשר חי הלך אחר רוב טבחים, ואע"ג דשני בעומד ורואהו בשינויי דחיקי הוו, ורב הונא דסביר גבי כרכשא כרב משום דתלמידיה הוה, ואשכחן בפ' אלו מציאות ר' חנינא אשכח גדי שחוט והתירו לו. ומה שמקשה מדרב בשר שנתעלם אף על גב שבשלהי [מסכת] יום טוב (דף מ') גבי רב חנא בר חנילאי זבין בישרא ותלא בעיברא דדשא דאמר ליה רב הונא אי את תלית ליה ולא אסח דעתך זיל שקול משום דרב הונא תלמידיה כדאמרי' בפרק מפנין (קכ"ח ע"א) אבל מיהו בשר שנתעלם מן העין מותר. והראיה, שמקשה בפ' הכל שוחטין רב היכי אכיל בישרא ולא אמר אנן היכי אכלינן בישרא, ובשקלים ירושלמי גדי צלוי אישתכח באיסתרא והתירוה, אבל השולח בשר ביד גוי צריך חותם אחד פן יחליפנו הגוי כדאמרינן בע"ז בפרק אין מעמידין הילכך בשר בבית גוי או קרבי' שאין בהם סימן אסור או שומן אם לא יהיה לו חותם אחד.
